<h1>הלכות פסוקות לרבינו יהודאי גאון הלכ' שחיטה</h1>
<h2>דף ב.</h2>
וטבחא צריך לברוכי והדר לשחוט ואי אישתלי ולא בריך בשרא שרי באכילה ואי במזיד עבד הוא ניהו דקים באיסורא וביסרא שרי באכילה.
וכל הני דנבילות נינהו מאן דאכיל להי מלקינן ליה וכן נמי מאן דאכיל טריפות מלקינן ליה דכתיב נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה.
<h2>דף ה.</h2>
ואסור לאכל משחיטת משומד והני מלי בשאינו משמר שבתו בשוק ומחלל שבתות דלגבי משומד עבודה זרה ושבת כי הדאדי.
<h2>דף ח:</h2>
וסכינא דשחיטה [אסור] לחתוכי בה בשר ולא שום מידעם. וצריך טבחא לימהוי ליה תלת סכיני חדא דשחיט בה וחדא דמחתך בה בשר וחדא דמחתך בה חלבים.
<h2>דף ט.</h2>
אמר רב יהודה אמ' שמואל כל טבח שאינו יודע הלכת שחיטה אסור לאכל משחיטתו ואיזו היא (היא) הלכת שחיטה שהיה דרסא חלדה הגרמא ועיקור.
[אמר] רב יהודה אמ' שמוא[ל צריך] טבח [למגמר] הילכתא והדר משתרי להון לי[ש]ראל למיכל מבשרא דשחיטה.
שהייה היכי דאמי כגון דאתחיל בשחיטה ואתא אונס אונסיה ודלי ידיה מצואר בהימה, אי נמי [בעת]יה ונפל סכינא מידיה, אי נמי אתא זיבורא ויתיב ליה על ידיה, אי נמי נפל סכינא מידיה ושקלה, אי נמי [קם] סכינא ושהא, אי נמי איתמה ואתא חבריה ושחט, [אם שח]ט ושהא כדי שיעור משחט חדא חיותא דקא לדקא גסא לגסא והדר גמרא לשחיטה אסיר למיכל מההיא [ח]יותא, ואי לא אשתהי כהאי שיעורא כשירה. [אי] קא [שחיט] תורא אם שחי כשיעור מישחט תורא אסיר למיכל מההיא (חיותא אם שחי כש[יע]ור מישחט חדא חיותא) חיותא ב[צי]ר מהדא שיעורא שרי.
דרסא ה[י]כי דאמי כגון דקאים טבחא וקא שחיט לה לחיותא וסכינא דשחיט בה הוה חריפה טובא וטבחא הוה גיברא (ודרסה) [ודחסה] לידיה עלוי סכינא, ומקמי דנמטייה וניתייה לסכינא איפסיק אפקותא דחיותא בחד זימנא כמא דפסיק בוצינא, אי נמי ההיא חיותא רכיכא טובא ואיפסיק אפוקתא מקמי דנמטייה ונתייה לסכינא, אינמי אגנייה לחיותא למישחטה ונפל סכינא מידיה עלוי אפקותא דחויתא ואשתחיט, בכל הני הויא דרסא ואסיר למיכל מההיא חיותא.
חלדה היכי דאמי כגון דקא שחיט טבחא ועל [רי]שא דסכינא בן משכא דחי[ות]א לסימני או בן סימנא לסימנא, או נמי מ[ז]יא או ע[מ]רא עלוי אפוקתא דחיותא ועייל סכינא מתתיהו ושחט, או נמי רוקעתא (דבידקא) [דדביקא] [ב]קירא אי בקנדרנג אי בסנדרוס ודביקא ההיא [רוקעת]א ושחט, בכל הני הויא חלאדא ואסיר למיכל [מההי]א חיותא. מאי תקנתה (לישידי) [לישדייה] [לעלו] לסכינא [על]וי פותייה ולאפיקה קלי קלי ולא לידלייה מצוור בהמה וליבדקינין לסימנין דלמא פסיקין ולהדר לשחוט מעילאי לתתאי ושפיר דאמי. ובתר דשחיט חאזי אי בזיע קניא או ושטא טריפה אי משתכחא קשיתא [או] צינרתא בווש[טא לדחי]יה בפומה דסכינא לעי[לא] או לתחתא ולישחוט. [נ"א נוסף. ולמה נקרא שמה [חלדה] מפני שהיא דומה לחולדה שדרה בעיקרי (מתים) [בתים] דמכס[יא] ומן דשחיט חיותא דאכלא קשיאתא וההיא [שעתא] דקא שחיט לה הוה מסקא פשרא ומשתכחא קשיו[אתא] [בושטה] מטיא סכינא עלה מאי תקנתה לידחייה בפו[תיה] [ד]סכינא לעילא או [לתתא] [ו]לישחט ושפיר דאמי].
[הג]רמה היכי דאמי כגון דקא שחיט תותי חוטי רישה [אי נמי] כגון דאתחיל שחיט בההיא חומרתא [ושלים] בחומרתא אחריתא [ושוי]ה כשיני דמסרא אי שייר [בחוטא] לגבי רישה כשרה אי לא שייר בה [כלל בכל] הני הויא הגרמה ואסיר למיכל מיההיא חיותא. [וטבחא ד]שחיט חיותא לימשח ארבע אוצבעי [מן תחותי] טבעת גדולה ולישחוט. והיכא דשחיט מעילוי טבעת גדולה לבדוק בטבעת אי אשת[ייר כ]חוטא בטבעת גדולה כשרה ואי [לא טריפה], והילכתא משפוי כובע ולמטה כשירה משפ[וי] כובע ולמעלה טרפה. [נ"א. הגרמה היכי דאמי כגון דקא שחיט תחותי חוטא [דרישא...] דבדיקי ושטא בהדי קניא אי נמי כגון דאתחיל שחיט בחומרתא ושלים בחומרתא אחריתי ושויה כשיני מסארא ההיא בודאי הגרמה היא ואסיר למיכל מינה. והיכא נמי דקא שחיט ומגרים ליה לקניא בהדי ושטא אי נמי דגרים לה כקולמסא מן תחתא לעילא אסיר למיכל מינה. והיכא דקא שחיט ועקר ליה לקניא מן קועה ולא שבק מינה שיעור תרתי סערי ולא אפילו חדא עזקתא אסירא ההיא חיותא למיכל מינה. הולכך טבאחא דקא באעי [למי]ש[חט לימ]שח ארבע אוצבעי מתותי טבעת גדולה ולישחוט, ואי קא שחיט בטבעת גדולה ליחזי אי אשתייר בה כחוטה לגבי רישא כשירה ואי לא טרפה. והלכתא וכו'].
[שבת קכ"ח ע"ב] אמר אביי האי מאן דשחיט תרנגולתא לידלינהי לכרעיה דילמא מסריך ועקר להו לסימנין. וכן נמי מאן דשחיט כל ציפר גפא דקשו כרעיה כי מתחי להו לכרעיהו ננקטינה ביני אצבעתיה ולארעא לא נמטו משום דרובא דעיקור בציפר גפא הוא דהאוי ובברחא אושאנא ובעיזא דלית ליה קרני.
עיקור היכי ד[אמי] [כגון דקאים טבחא ו]קא שחיט ל[ה] לחיותא [וגברא הוה גיברא וכב]שין לחיות[א בי]ן מוליא לנצ[א] (ואקהיתינהו) [ואקחרנה] לכ[רעה] בארעא או במוליא ומתחתיה לרישה ובהדי דינקיט סימני דחיותא איתעקרו סימניא מקמי דשחיט לה ואפילו חד מן סימנין, או שחטה ואשתכח חד מן סימנין דע[קיר] ולא ידיע אי מיקמי דאשתחיט איתעקיר אי לבתר דאישתחיט, ליחזי או כש[ש]ח[י]ט הוה תפיס להו לסימנין בידיה ודאין איכא למימר מקמי הכי אישתמיט וטרפה ואי לא תפיס [בסימן] ושחט כשירה דבידוע[ה] דאי איעקור סומנ[י מקמי] הכי לא הוה משתחטא כי לא תפש [ב]הו בכל הני הוי עיקור ואסיר למיכל מההיא חיותא, וטב[ח]א מ[י]היכא ידיע כי מתעקרין סימניה דחיותא [ליע]יין בסימני או דחאזי דעבי[די] תותי חילפתא כמתני [דעמרא] לידע דעקירין סימני וטרפה.
(אמא) [אמר] רב יהודה אמ' שמואל טבח צריך שיבדוק בסימנין אחר שחיטה. ואמור רבנן טבחא דידע הלכת שחיטה וש[חי]ט בתר דשפיך דמא דשחיטא צריך למבדק [קנא] וושטא מיקמי דתבר אפקותא דחיותא מאי טעמא דלמא אית בהון פסולה בקנא וושטא, ואי אינשי ולא בדק בתר דשחיט קניא וושטא אסיר למיכל מה[ההיא חיותא].
<h2>דף י.</h2>
[שחט את הוושט] ואחר כך נפסקה הגרגרת [פסולה. נפסק]ה הגרגרת ואח[ר] כך שחט את הושט כשירה. שחט את הוו[שט ואחר כך שחט] את גרגרת שמוטה [נ"א. שחט את הושט ואח"כ נמצאת גרגרת שמוטה] ואין ידוע אם קודם [ש]חיטה נשמטה [נ"א נוסף, ואם לאחר שחיטה נשמטה] זה היה מעשה ואמרו כל ספיק שחיטה לאיסור.
<h2>דף יז:</h2>
ומן דבדיק סכיניה שוי אצבע[תא] צריך למיבדקא עלוי טופרה ועלוי בישריה. וסכינא צריכא בדיקא מתלתה סטרה.
<h2>דף יח.</h2>
מחומרתי ר[ב]תי לגבי ליבא שפיר דא[מי למי]שחט מחומר[תא ועד] למתנתא אסיר [למישח]ט.
[הג]רמה היכי דאמי כגון דקא שחיט תותי חוטי רישה [אי נמי] כגון דאתחיל שחיט בההיא חומרתא [ושלים] בחומרתא אחריתא [ושוי]ה כשיני דמסרא אי שייר [בחוטא] לגבי רישה כשרה אי לא שייר בה [כלל בכל] הני הויא הגרמה ואסיר למיכל מיההיא חיותא. [וטבחא ד]שחיט חיותא לימשח ארבע אוצבעי [מן תחותי] טבעת גדולה ולישחוט. והיכא דשחיט מעילוי טבעת גדולה לבדוק בטבעת אי אשת[ייר כ]חוטא בטבעת גדולה כשרה ואי [לא טריפה], והילכתא משפוי כובע ולמטה כשירה משפ[וי] כובע ולמעלה טרפה. [נ"א. הגרמה היכי דאמי כגון דקא שחיט תחותי חוטא [דרישא...] דבדיקי ושטא בהדי קניא אי נמי כגון דאתחיל שחיט בחומרתא ושלים בחומרתא אחריתי ושויה כשיני מסארא ההיא בודאי הגרמה היא ואסיר למיכל מינה. והיכא נמי דקא שחיט ומגרים ליה לקניא בהדי ושטא אי נמי דגרים לה כקולמסא מן תחתא לעילא אסיר למיכל מינה. והיכא דקא שחיט ועקר ליה לקניא מן קועה ולא שבק מינה שיעור תרתי סערי ולא אפילו חדא עזקתא אסירא ההיא חיותא למיכל מינה. הולכך טבאחא דקא באעי [למי]ש[חט לימ]שח ארבע אוצבעי מתותי טבעת גדולה ולישחוט, ואי קא שחיט בטבעת גדולה ליחזי אי אשתייר בה כחוטה לגבי רישא כשירה ואי לא טרפה. והלכתא וכו'].
<h2>דף כז.</h2>
וטבח צריך שישחוט את שני הסימנין בבהמה את הושט ואת הגרגרת או את רוב שניהם ושפיר דאמי, אבל אם שחט אחד ומחצה אסיר. ובעופא מתבעי ליה למישחט חד מניהון או רוביה, אבל אי קא שחיט פלגיה דחד מן סימנין אסיר למיכל מיננה דהכי אגמריה רחמנא למשה בסיני הלכות שחיטה דכתיב (דברים י"ב) כאשר צויתיך.
<h2>דף ל:</h2>
דרסא ה[י]כי דאמי כגון דקאים טבחא וקא שחיט לה לחיותא וסכינא דשחיט בה הוה חריפה טובא וטבחא הוה גיברא (ודרסה) [ודחסה] לידיה עלוי סכינא, ומקמי דנמטייה וניתייה לסכינא איפסיק אפקותא דחיותא בחד זימנא כמא דפסיק בוצינא, אי נמי ההיא חיותא רכיכא טובא ואיפסיק אפוקתא מקמי דנמטייה ונתייה לסכינא, אינמי אגנייה לחיותא למישחטה ונפל סכינא מידיה עלוי אפקותא דחויתא ואשתחיט, בכל הני הויא דרסא ואסיר למיכל מההיא חיותא.
<h2>דף לא.</h2>
וסכינא דשחטין בה כי שחיט תו[רא] צריכא [סכ]ינא דליהוי אורכה כאורכא דתרי צוורי דתוורא. אי [שחיט] ד[תורא] צריכא דליהוי אורכה כפות[יה דתרי צוורי] דתורא כהאיי שיעורא אף על גב דקא ממטר [ליה] שפיר דאמי. וסכינא זטרתי אם שמטי ומ[וליך ומביא?] כ[שירה ואי ל]א אסיר.
<h2>דף לב.</h2>
שהייה היכי דאמי כגון דאתחיל בשחיטה ואתא אונס אונסיה ודלי ידיה מצואר בהימה, אי נמי [בעת]יה ונפל סכינא מידיה, אי נמי אתא זיבורא ויתיב ליה על ידיה, אי נמי נפל סכינא מידיה ושקלה, אי נמי [קם] סכינא ושהא, אי נמי איתמה ואתא חבריה ושחט, [אם שח]ט ושהא כדי שיעור משחט חדא חיותא דקא לדקא גסא לגסא והדר גמרא לשחיטה אסיר למיכל מההיא [ח]יותא, ואי לא אשתהי כהאי שיעורא כשירה. [אי] קא [שחיט] תורא אם שחי כשיעור מישחט תורא אסיר למיכל מההיא (חיותא אם שחי כש[יע]ור מישחט חדא חיותא) חיותא ב[צי]ר מהדא שיעורא שרי.
[שבת קכ"ח ע"ב] אמר אביי האי מאן דשחיט תרנגולתא לידלינהי לכרעיה דילמא מסריך ועקר להו לסימנין. וכן נמי מאן דשחיט כל ציפר גפא דקשו כרעיה כי מתחי להו לכרעיהו ננקטינה ביני אצבעתיה ולארעא לא נמטו משום דרובא דעיקור בציפר גפא הוא דהאוי ובברחא אושאנא ובעיזא דלית ליה קרני.
עיקור היכי ד[אמי] [כגון דקאים טבחא ו]קא שחיט ל[ה] לחיותא [וגברא הוה גיברא וכב]שין לחיות[א בי]ן מוליא לנצ[א] (ואקהיתינהו) [ואקחרנה] לכ[רעה] בארעא או במוליא ומתחתיה לרישה ובהדי דינקיט סימני דחיותא איתעקרו סימניא מקמי דשחיט לה ואפילו חד מן סימנין, או שחטה ואשתכח חד מן סימנין דע[קיר] ולא ידיע אי מיקמי דאשתחיט איתעקיר אי לבתר דאישתחיט, ליחזי או כש[ש]ח[י]ט הוה תפיס להו לסימנין בידיה ודאין איכא למימר מקמי הכי אישתמיט וטרפה ואי לא תפיס [בסימן] ושחט כשירה דבידוע[ה] דאי איעקור סומנ[י מקמי] הכי לא הוה משתחטא כי לא תפש [ב]הו בכל הני הוי עיקור ואסיר למיכל מההיא חיותא, וטב[ח]א מ[י]היכא ידיע כי מתעקרין סימניה דחיותא [ליע]יין בסימני או דחאזי דעבי[די] תותי חילפתא כמתני [דעמרא] לידע דעקירין סימני וטרפה.
[שחט את הוושט] ואחר כך נפסקה הגרגרת [פסולה. נפסק]ה הגרגרת ואח[ר] כך שחט את הושט כשירה. שחט את הוו[שט ואחר כך שחט] את גרגרת שמוטה [נ"א. שחט את הושט ואח"כ נמצאת גרגרת שמוטה] ואין ידוע אם קודם [ש]חיטה נשמטה [נ"א נוסף, ואם לאחר שחיטה נשמטה] זה היה מעשה ואמרו כל ספיק שחיטה לאיסור.
חלדה היכי דאמי כגון דקא שחיט טבחא ועל [רי]שא דסכינא בן משכא דחי[ות]א לסימני או בן סימנא לסימנא, או נמי מ[ז]יא או ע[מ]רא עלוי אפוקתא דחיותא ועייל סכינא מתתיהו ושחט, או נמי רוקעתא (דבידקא) [דדביקא] [ב]קירא אי בקנדרנג אי בסנדרוס ודביקא ההיא [רוקעת]א ושחט, בכל הני הויא חלאדא ואסיר למיכל [מההי]א חיותא. מאי תקנתה (לישידי) [לישדייה] [לעלו] לסכינא [על]וי פותייה ולאפיקה קלי קלי ולא לידלייה מצוור בהמה וליבדקינין לסימנין דלמא פסיקין ולהדר לשחוט מעילאי לתתאי ושפיר דאמי. ובתר דשחיט חאזי אי בזיע קניא או ושטא טריפה אי משתכחא קשיתא [או] צינרתא בווש[טא לדחי]יה בפומה דסכינא לעי[לא] או לתחתא ולישחוט. [נ"א נוסף. ולמה נקרא שמה [חלדה] מפני שהיא דומה לחולדה שדרה בעיקרי (מתים) [בתים] דמכס[יא] ומן דשחיט חיותא דאכלא קשיאתא וההיא [שעתא] דקא שחיט לה הוה מסקא פשרא ומשתכחא קשיו[אתא] [בושטה] מטיא סכינא עלה מאי תקנתה לידחייה בפו[תיה] [ד]סכינא לעילא או [לתתא] [ו]לישחט ושפיר דאמי].
<h2>דף מא:</h2>
ואמור רבנן מאן דמסגי בספינתא ובעי משחט חיותא אסיר ליה לקבלי דמא דשחיטה במאנא, ואם אית ליה דוכתא בספינה מוטב ואם לא לגנייה לחיותא עלוי גבה דספינה וכי שחט לה [ל]א ליזיל דמא דשחיטה ב[חד] זמנא לגויהו דמיא אלא נפל דמא דשחיטה [ע]לוי גודא דספנתא, ואי אזי[ל ד]מא דשחיטה (להדין) להדיא לגויהו דמיא [ולא] נפיל ב[רי]שא עלוי גודא דספנתא אסיר למיכל מההוא חיותא משום דמיחזי דקא שחיט ל[שרא] דימא.
<h2>דף מב.</h2>
ביכאסי כי בזי ונפיק ביזא טרפה.
ואילו טריפות בבהמה [נ]קובת הו[וש]ט פסוק[ת] הגרגרת ניקב קרום שלמוח ניקב הלב לבית חללו [נשברה] השדרה וניפסק החוט שלה ניטלה הכבד ולא נשתייר ממנה (כזית) כלום הריאה שניקבה או שחסרה ניקבה הקבה ניקבה המרה ניקבו הדקין כריס הפנימי ש[ניקבה] או שניקרע רוב החיצונה המסוס [ובית הכו]סות שניקבו לחוץ [נפלה מן הגג] ונישתברו רו[ב צלעו]תיה ודרוסת [זאב זה] הכלל כל שאין כמוה [חיה טריפה]. כי הוו פס[ולה בחד מהני] תמנת עשר דקא [אמר אסיר למיכל מההי]א חיותא.
קיבת[א כי ב]זיא [טריפה].0... מררתא כי בזייא טרפ[ה]. ליבא כי בזיא ואזיל בזיא לחלאי גואי טרפ[ה]. [ריאה דנקיב וכי] באזי ונפיק מיניה זיקא טרפ[ה].
וכל הני דנבילות נינהו מאן דאכיל להי מלקינן ליה וכן נמי מאן דאכיל טריפות מלקינן ליה דכתיב נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה.
<h2>דף מה.</h2>
מחומרתי ר[ב]תי לגבי ליבא שפיר דא[מי למי]שחט מחומר[תא ועד] למתנתא אסיר [למישח]ט.
<h2>דף מו.</h2>
קא [ניטלה] הכבד ממ[נה] ואפילו נשתייר (בציור) בציר מת[רי זיתי] מיצעו[תא כשירה] קא נשתייר כזית של [כבד במקום] מרה וכזית ב[מק]ום שהיא חיה כשר[ה ואי לא נשתייר] טריפה נטלה הכבד לגמרי טריפה.
<h2>דף מז.</h2>
רי[א]ה דניקבה טרפה. חמשה אוני אית לה לריא[ה] [כ]ד נאפח לה אפה כלפי גברא דנפח לה תלת מימינא [ותר]י משמלה אי איחליף תרתי [מימי]נא ותלת משמלא טרפה ואי חסר מחמש [אוני] [טריפה], ואי אשתכח שית אוני כשירה והוא דקיימא [בדרא דא]וני, ואי אשתכח מיאפה כשירה דכל עיזי [ב]ריאתא הכי אתנהי וקארו להו טבחי עינוניתא [ד]ורדא, ואי משתכח על גבה אפילו כאטרפיה [ד]אסא ט[ריפה].
<h2>דף מח.</h2>
[אודנ]א דהומניא דסריכא בדפנא [טריפה].
כוליא מליא מוגלא [טריפה.]...
<h2>דף מט.</h2>
קשיאתא דתמרי דמשתכחא במררתא כשירה דזיתא טרפה.
<h2>דף נד:</h2>
באקא [דעטמא] דינשיף מדוכתיה בדקינן ל[יה] אם איתנהו [לש]וריאקי דבין אסיתא לבוכאנא כשירה וא[י] לא איפסיק ניביה טריפה. והלכתא אי[פ]סיק נמי כשירה עד דמיתעכלין איתעכלי.
<h2>דף נה.</h2>
כמישתכחא תרי טחלי שפיר דאמי ודלא משתכח כלל שפיר דאמי. כמשתכחא חדא כוליתא שפיר דאמי ואידך ליתה כלל שפיר דאמי, ואי משתכחין תלת כוליאתא כשירה דתניא [בכורות ל"ט, ע"א] ואת שתי הכליות ולא בעלת כוליה אחת ולא בעלת שלוש כליות מדפסל רחמנא לגבי גבוה מכלל דלהדיוט שרי, ואי איכא חדא [דזוטא] מחברתה אם הויא כשיעור חמצה כשירה בציר מיהכא טרפה, דתורא כמישתכחא חדא [כוליא]תא דזוטא אם הויא כעינבתא מציעתא שפ[יר דאמי] בציר מיהכי טרפה.
<h2>דף נה:</h2>
כמש[תכחא דניטל הטחול כשרה, וכן אי אינ]קיב טח[ול] בקולשיה [כשירה אבל אינקיב בסומכיה טר]יפה.
[כוליא דלקתה א]י צילא גהי[א שפי]ר דאמ[י ואי לא] טריפה.
<h2>דף נח:</h2>
כמישתכחן תרין סניי דובי טרפה.
<h2>דף עח.</h2>
וכן נמי מאן דשאחיט אותו ואת בנו קמא בשעתיה שרי למיכל ובתרא משהי ליה עד לאורתא ואכיל ליה כי היכי דלא ליתהני מאיסורא ואי במזיד עבד לדידה מלקינן ליה וביסרא שרי באכילה.
<h2>דף פו:</h2>
וטבחא צריך לברוכי והדר לשחוט ואי אישתלי ולא בריך בשרא שרי באכילה ואי במזיד עבד הוא ניהו דקים באיסורא וביסרא שרי באכילה.
<h2>דף צב:</h2>
גיד ה[נשה] בעי חטוטי בתריהו כל היכא דאיתיה.
<h2>דף צג.</h2>
[חמשה] חוטי אית בכפלי תלת מימנא ותרי [משמאלא תלתא] מיפצלי לתרי תרי כתרי מיפצלי ל[תלתא] תלתא נ[פקא מינה] דאי דשלי[ף ל]ה עד חמימי מ[שתלפי], ואי [לא, בעי] חיטוטי בתרייהו. תוב חמ[שה] חוטי האוו דטחלא דכפלא ודכוליאתא אסורין דקא ינקין מתרבא דידא ודלועא אסירין משם דמא, נפקא מינה הנך דתרבא אף על גב דמחתיך להו ומלח להם אסורין, הנך דדמא אי מחתיך להו ומלח להו שרי, אי נמי מטוי להו דבליה דמיהו ושרו. תוב חמשה קראמי האוין דטחלא דכפלא ודכוליאתא אסירין משום תרבא דמוקרא ודביעי משום דמא. וקראמי נמי הם כחוטי. ריש מעיא באמתא באע[י] גרארא. קיבתא והובלילא וביכאסי כל תרבא דאיכא עליהון אסיר ובעי גרארא.
מיזרקי דידא אסירין.
<h2>דף קטו.</h2>
וכן נמי מאן דשאחיט אותו ואת בנו קמא בשעתיה שרי למיכל ובתרא משהי ליה עד לאורתא ואכיל ליה כי היכי דלא ליתהני מאיסורא ואי במזיד עבד לדידה מלקינן ליה וביסרא שרי באכילה.
